אני מרגיש מנותק, מנותק מהמציאות

דיסוציאציה היא אמצעי שהמוח מוצא שיש לו מצבים של לחץ עז.

הניתוק הוא מעל לכל מנגנון הישרדות, זהו גם אמצעי המשמש לעתים קרובות לתמיכה במצבים מלחיצים המזכירים טראומה מהעבר מרחוק.

כאשר מתמודדים עם מצב של איום, סכנה קיצונית המייצגת סיכון חיוני ובו איננו יכולים לצאת ממנו, התפקודים הנפשיים שלנו משותקים ואינם מאפשרים תגובה רגשית. זו הסיבה שבגללה קשה לחשוב באופן הגיוני מול מצבים אלה. כדי לברוח, המוח הופך את המעגל הרגשי לנתק את זרם המוביל לניתוק עם התפיסות החושיות, האלגיום והרגשות שלנו בהרדמה רגשית. זה נקרא דיסוציאציה טראומטית.

חוויות הניתוק נפוצות באוכלוסייה הכללית. לניתוק יש פונקציית הסתגלות והגנה באותה העת. זה יכול להופיע זמן קצר לאחר האירוע הטראומטי או שנים אחר כך. זה מופעל כאשר מצב, מקום, אדם או פרט מזכירים לנו את האירוע הזה. מרוחק מהאירוע, הוא יכול להמשיך להתבטא מחוץ למצבים מלחיצים אשר ימצו את האורגניזם שלנו שיופעל במצב אזעקה.

ביטויים דיסוציאטיביים יכולים ללבוש צורה של תחושה של מוזרות וניתוק מול אחרים (דריאליזציה), ניתוק מול עצמו (דפרסונליזציה), חוסר תחושה של רגשות (חוסר חיסול) והפרעות זיכרון (אמנזיה דיסוציאטיבית). אנו יכולים גם להציג תסמיני סומטופורם שבהם הגוף מבטא תסמינים נפשיים ולהתקין בצורך לקחת בחשבון את רגשותיו ואת הצורך בשינוי. הפרעות אלה הפיכות וריפוי.

מרכיב חיוני לטיפול בדיסוציאציה יהיה לקבל את מקורם בקשר לחוויה טראומטית ואז להבין את המנגנונים שלה ומדוע הם ממשיכים להיות נוכחים אפילו ממצבים מלחיצים. לתסמינים דיסוציאטיביים יש פונקציה מובנת. זוהי דרך לא רצונית להימלט מרגשות, מחשבות ומה שאתה מרגיש.

לעתים קרובות, התנהגויות כמו שימוש לרעה באלכוהול, היפרפגיה או שליטה עצמית אינן לחוש דבר, למרחק רגשות, מחשבות בלתי נסבלות. תסמינים דיסוציאטיביים הופכים לא מתאימים כאשר הם בלתי נשלטים בחיי היומיום.

מסיבה זו כדאי לזהות דיסוציאציה! למידה לזהות, להעריך את הרגשות שלנו, את המחשבות שלנו, את התגובות הגופניות שלנו והתנהגויותינו המודעות לחלוטין והחיבור מחדש יאפשרו לנו להחזיר את השליטה כך שלא תצטרך עוד להתנתק. בקיצור, זה מסתכם בשימוש בגופנו ככלי ריפוי, לטפל בו ועוזר לו להירגע להגיב בצורה מתאימה.